אש  בשבת – פנימיות התורה על מלאכת מבעיר

שמירת השבת לפי חכמת הקבלה

כידוע אחת מן המצוות החשובות של התורה זוהי שמירת שבת. ומצווה הזאת כתובה בלוחות הברית בין עשרת הדברות. ולפיה בשבת אסורות כל מלאכות שהשתמשו בהן בבניית המשכן. וטעם של מצווה הזו מתברר על ידי תורת אמת, הרי כל העולמות התחתונים בשבת עולים לעולם אצילות, שהוא כולו רוח ושלמות שלא דורשת שום תיקון, לכן כל המלאכות שנבראו לשם תיקון העולם הזה מיותרים באצילות ויתר מכן אסורות שם כדי לא לגרום נזק.

ביעור אש בשבת בדרך תורת הסוד

התורה לא מפרטת את המלאכות האסורות אלא אם כן רומזת שהן מלאכות ששרתו לבניית המשכן. יחד עם זה ישנה מלאכה אחת שתורה מוציאה אותה מכלל מלאכות, דהיינו ביעור אש בשבת, כמו שנאמר "לא תעברו אש בכל משבתיכם ביום השבת", והדבר נראה משונה ואומר דרשני. ועל זה יש לומר שכל אור הקיים בעולמות תחתונים מיועד להאיר את החושך ומשמש כאמצעי לחוש הראייה.

לעומת זה בעולם אצילות מאיר אור חכמה, הנוצר ביום הראשון של מעשה בראשית, הוא לא מיועד להאיר חושך, הרי חושך לא קיים באצילות כלל. אור הזה תענוג בלתי מוגבל, ובלתי פוסק, המתחדש כל רגע, וייעודו להחיות כל העולמות, הוא יוצר ובורא יצורים חדשים ולא נקלט על ידי חושים חיצונים אלא אך ורק על ידי ראייה פנימית.

האור האלוקי בעולמות הרוחניים לפי ספר הזוהר

האור הזה נקרא אור גנוז מפני שהקב"ה גנז אותו לשם שכר לצדיקים בעולם הבא. וכמו שנאמר לעיל כל העולמות תחתונים בשבת עולים לעולם אצילות ואמורים להנאות מאור חכמה, לפיכך אסור בשבת להדליק אור חיצוני ויתר מזה אסור בשבת להשתמש באורות חיצונים כלל, אך מכיוון שרוב מוחלט של אנשים לא משיגים את עולם אצילות התירו חכמים להשתמש באור חיצוני שנדלק לפני השבת.

אם כן כמו שאמרתי אור חכמה הוא שכר לצדיקים בעולם הבא ולפיכך הוא התכלית של עליית עולמות לאצילות, ואור החיצוני נברא כתחליף לאור חכמה, לכן תורתנו הקדושה מדגישה  בנפרד מצווה לא לבער אש ביום השבת ועל ידי כך היא מציינת חשיבותו של אור חכמה.

משמעות הדברים על פי בעל הסולם הרב יהודה לייב אשלג זצ"ל

במסכת שבת(7,ב) כתוב במשנה שבשבת אסורות ארבעים מלאכות חסר אחת. ישנם הרבה ביאורים בנושא הזה וכל אחד ניסה להבין איזוהי אב מלאכה שהיא קיימת, אך עדיין חסרה. אם כן כבר נאמר שבשבת כל העולמות עולים לאצילות שהוא כולו אור חכמה על כן אסור בשבת להבעיר אש ולמאן האמת היה צריך לומר שאסור להשתמש בכל אור חיצוני שהוא לא אור חכמה, שכל אור חיצוני הוא דימוי עני ושפל בהשוואה עם אור חכמה המחיה המתים.

אמנם בני אדם לא מסוגלים לחיות ללא אור חיצוני בלי שמש, בלי ירח, בלי הדלקת נר, שמן או חשמל, ואילו רוב האנשים  לא זוכים לקבל אור גנוז בעולם הזה. על כן נבין שכל המצוות שאנו מקיימים בעולם הזה הם מהווים על ידי סמלים את הדמיון של עולם הבא, כמו שנאמר שמצוות בגלות הם רק ציונים כדי לזכור את קיומה של התורה. המצוות הן כמו משחק של ילדים שמלמדות אותם לקראת גיל ההתגברות. אור חכמה כולל כל מלאכות במשכן, ליתר דיוק הוא שורש לכל המלאכות, אך בני אדם לא משיגים אותו וזקוקים בינתיים באורות חיצונים וזאת המלאכה שחסרה והיא כתר לכל המלאכות.